בהולנד או בישראל: איזה בית משפט רשאי לדון בתביעות בין חברה ישראלית לחברה זרה שהוגשו בשתי המדינות? (דה מרקר 15.2.17)

חברת תדביק הגישה תביעה בישראל נגד חברה בינלאומית – אך החברה הזרה טענה כי לפי ההסכם ביניהן, רק בית משפט בהולנד יכול לדון בסכסוך. בית המשפט בישראל דחה את הטענה וקבע כי תנאי בחוזה שנותן סמכות לבית משפט זר, צריך להיות מפורש וברור

פסק דין שניתן שלשום בבית המשפט המחוזי בתל אביב מדגיש את החשיבות של ניסוח נכון ומדויק במקרים שבהם חברות מחליטות בהתקשרויות ביניהן להתנות את מקום השיפוט במקרה של תביעות.

חברת תדביק, שעוסקת בתחום המדבקות, הגישה תביעה כספית נגד החברה הבינלאומית אייברי דניסון (AD) וחברות בנות שלה. תדביק טוענת כי נגרם לה נזק של 4 מיליון שקל כתוצאה ממדבקות פגומות שסיפקו לה הנתבעות.

AD הגישה בקשה לסלק את התביעה על הסף בטענה שאין לבית המשפט בישראל סמכות לדון בתביעה בשל תנאי בהסכם בין הצדדים, שמקנה את סמכות השיפוט לבית המשפט בהולנד. תדביק טענה מנגד, באמצעות עו"ד רונן עדיני, כי הנתבעות הציגו עצמן כחלק מתאגיד בינלאומי המונה חברות רבות הפרושות על פני כמה מדינות ואינו מזוהה עם מקום מסוים. לפי טענתה, תדביק מעולם לא הסכימה לתנאי לגבי מקום השיפוט ולא היתה מודעת לתנאי כזה.

לקריאת הכתבה המלאה באתר דה מרקר

לקריאת הכתבה המלאה בעיתון דה מרקר

מתי אחראי הדירקטור לכישלון? (כלכליסט 1.2.17)

מאז פסק הדין שקטל את הדירקטורים של דסק"ש בפרשת רכישת מעריב ניכרת התמתנות כלפיהם. האם בית המשפט לוקח צעד לאחור או שהוא עדיין רואה בהם אחראים לנעשה בחברות?

לקריאת הכתבה המלאה באתר כלכליסט

לקריאת הכתבה המלאה בעיתון כלכליסט