פרשת דסק"ש־מעריב

דיסקונט השקעות, הלקוחה של עורכי הדין רונן עדיני ורם דקל, סגרה פשרה מאחורי גבם. זה קורה כשהלקוח לא באמת רוצה את עורך הדין.

1. המעמד הכפול
חובת האמון כשעורך הדין של התובע עובר לייצג את הנתבע

ברקע המהומה שהתעוררה בפרשת דסק"ש־מעריב כדאי לחדד נקודה מרכזית שנוגעת למעמדם של באי כוח התובע עורכי הדין רונן עדיני ורם דקל. לאחר שהשופט עפר גרוסקופף אישר את הבקשה לתביעה נגזרת, הפכו עדיני ודקל לבאי כוחה של דסק"ש שסירבה לתבוע את נוחי דנקנר וחבורת הדירקטורים ששרפה למעלה מ־300 מיליון שקל על רכישת מעריב.

המעבר הזה אינו פשוט. קודם הם תקפו את החברה ועכשיו הם מייצגים אותה. ערב אישור הבקשה, הלקוח שלהם היה בעל מניות המיעוט, המבקש בתביעה הנגזרת, רמי אוסטרובסקי, וכעת הלקוח שלהם היא דסק"ש. למעבר הזה יש משמעות רבה. מעתה, חבים עורכי הדין חובת אמון לחברה שהיא בעלת הנכס שהוקנה לה – עילת התביעה נגד הדירקטורים שסרחו.

פרופ' עמיר ליכט בבלוג שלו "נקודה בסוף משפט" דן במעמדו הכפול הזה של עורך הדין. בפרשת אפריקה ישראל נדחתה בקשתה של החברה לייצג את עצמה בנפרד בתביעה הנגזרת המנוהלת בשמה נגד בעל השליטה לב לבייב. החברה ביקשה "להשתחרר" מייצוגו של התובע הנגזר ולהכיר בזכות העמידה שלה מכיוון שטובתה מחייבת עמידה נפרדת מהתובע הנגזר.

להמשך קריאת הכתבה באתר כלכליסט